אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חיפה

פסק דין

1.עסקינן בתביעת שיבוב ע"ס של 3,148 ₪ בגדרה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת להשיב לידיה את הכספים בהם נשאה בגין אירוע תאונתי במהלכו "נפל הגלגל הקדמי ימני" ברכב מבוטחה של התובעת לתעלת ניקוז בלתי מכוסה, הנמצאת בתחום שיפוטה של הנתבעת.

2.אין מחלוקת בין הצדדים אודות נסיבות האירוע ואודות הנזקים שנגרמו לרכב מבוטחה של התובעת. המחלוקת נוגעת לאחריות הנתבעת.

3.הנתבעת טענה כי הודעה אודות רשת ניקוז חסרה, במקום בו התרחש האירוע, התקבלה במוקד העירוני ביום התאונה בשעה 22:30 ועובדי מחלקת רשת הביוב והניקוז של הנתבעת יצאו למקום האירוע והרכיבו במקום רשת חלופית כבר בשעה 11:00.

הנתבעת טענה כי לא יעלה על הדעת כי בכל רגע נתון יהא עליה לוודא כי לא קיים שום מכשול על פני הכבישים שבשטחיה.

4.הצדדים הסכימו למתן פס"ד לא מנומק לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, וזאת לאחר שנשמעו בקצרה גרסתו של המבוטח ושל ס. מנהל מחלקת ניקוז בעירייה הנתבעת.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתיהם ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל הוצאות ושכ"ט, בסך של 1,600 ₪. אביא בתמצית חלק מהנימוקים אשר עמדו בבסיס קביעה זו.

6.לא יכולה להיות מחלוקת, כי עירייה חבה חובת זהירות מושגית כלפי משתמשים בדרך ציבורית ועוברי אורח ובכללם מבוטחה של התובעת. אחריות זו קמה, בין היתר, מכוח סע' 35 לפקודת הנזיקין ומכוח פקודת העיריות (נוסח חדש) (סעיפים 235, 249(11) ו-249(12) לפקודה.

7.באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, הרי שחובה זו, נקבעת בכל מקרה על פי נסיבותיו והשאלה היא האם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות.

חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון שכן הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר ורק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. סיכון בלתי סביר הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו.ו

8.לטעמי, אין לרשות מקומית אחריות מוחלטת לכל אירוע תאונתי המתרחש בשטחה גם אם הוא כתוצאה ממפגע בדרך ועל התובעת להוכיח כי הנתבעת לא קיימה את חובת הפיקוח המוטלת עליה ו/או התעלמה מידיעה אודות המפגע ו/או כי לא פעלה כנדרש לצורך קבלת הידיעה ו/או לא פעלה על מנת לדעת אודות מפגעים קיימים, כאשר שאלות אלו נבחנות בזיקה לשאלת המשאבים העומדים לרשותה של הרשות ולמשאבים שיש להקצות, עפ"י שיקולי מדיניות רצויים, כדי למנוע את הסיכון/המפגע.

9. נציגת הנתבעת העידה כי בתחום שיפוטה של הנתבעת קיימות 10,000 תעלות ניקוז וברי כי הנתבעת לא יכולה לדעת "בזמן אמת" על כל מפגע בתחום שיפוטה ו/או על כל תעלת ניקוז ללא מכסה, ואינה יכולה להציב שומר ליד כל תעלה. דרישה כזו, הציבור הרחב אינו יכול לעמוד בה (מבחינת המשאבים) ואינה רצויה. מנגד, הנתבעת אשר בידיה מצויים המידע והראיות אודות הנוהלים שלה לאיתור מפגעים, לא הביאה כל עדות בדבר אותו נוהל ובדבר המהלכים והמעשים בהם נקטה, ככל שנקטה, לאיתור מפגעים ולאיתור תעלות ניקוז ללא מכסה (להבדיל מטיפול בהם לאחר קבלת דיווח אודותיהם).

10.סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובעת סכום כולל ע"ס של 1,600 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

נוכח המתווה הדיוני בו הוכרעה המחלוקת, פטורה התובעת מתשלום מחצית שנייה של האגרה. ככל שזו שולמה, יש להשיבה לידיה באמצעות בא כוחה.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: